<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער ראשון</h1>
<h2>דף טו:</h2>
כל שצריך נטילת ידים, והטביל ידיו בנהר או במי מקוה, אינו צריך דבר אחר. וכן כתוב בהלכות גדולות ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל. ומברך על טבילת ידים, כמו שמברך בטבילת כל גופו שטובל שם. אבל ה"ר יונה ז"ל היה סבור שאין מברכין אלא על נטילת ידים, דהיכן צונו על טבילת ידים, אבל על נטילת ידים צונו מוהתקדשתם, ויש בכלל מאתים מנה, שמחמת חיוב הנטילה שצונו אנו מטבילין עכשיו את הידים, ולפיכך מברך על נטילת ידים שהיא העיקר. וכן ראוי לעשות. ואם הטביל ידיו במקוה שאין בו שיעור ארבעים סאה, או במים שאובין שבקרקע, לא עשה כלום. שאין המים שאובין מטהרים את הידים אלא בנטילה מכלי ולא בטבילה. וכן לקחת בידו אחת מן הנהר או מן המקוה ולרחוץ ידו השנית, לא עשה כלום וידו טמאה, שאין כאן לא נטילה בכלי ולא טבילה. וכן כתוב בהלכות גדולות. וידו אחת בשטיפה בנהר או במקוה וידו אחת בנטילה מכלי, ידיו טהורות. וכן מפרש בפרק שני דגיטין.
